החלטה בתיק בש"א 152763/07

"פגם בהליך די בו כדי לבטל, מן הצדק, החלטה שניתנה. אין זה משנה אם ההחלטה הייתה נכונה או צודקת; אם נפל פגם בהליך, תבוטל ההחלטה ואין לבית המשפט שיקול דעת בכגון דא".

(ראו ד"ר ח' בן נון הערעור האזרחי (תשס"ד) בעמ' 49, והאסמכתאות הנזכרות שם).

דברים נכוחים אלה הם בריח התיכון של החלטה זו.

הבקשה

• 1.          המבקש עותר לסילוק התביעה שהוגשה נגדו בת"א 24215/92 על הסף בהסתמך על מספר טעמים חלופיים, שהעיקרי שבהם עניינו התיישנות (להלן- "העתירה לסילוק התביעה על הסף"). לחלופין, עותר המבקש לביטול החלטתי מיום 31.10.06 בה ניתן צו לשחזור סופי של ת"א 24215/92 (להלן- "העתירה לביטול צו שחזור").

• 2.          מקריאת הבקשה גופה עולה כי המבקש טוען שנפלו פגמים דיוניים בהליך השיפוטי שקדם להחלטה למתן צו לשחזור ת"א 24215/92 (להלן גם- "ההחלטה למתן צו שחזור" או "ההחלטה"). לפי הטענה, המבקש לא קיבל החלטות קודמות של ביהמ"ש שהובילו למתן ההחלטה. במצב דברים זה לא הייתה למבקש הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו ולא היה לו יומו בביהמ"ש. לדבריו, ההחלטה למתן צו שחזור ניתנה במעמד צד אחד. משכך, יש להורות על ביטולה בהתאם לקבוע בתקנה 201 ובתקנה 244(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן- "תקנות סד"א"). 

• 3.          על אף היות העתירה לביטול צו שחזור עתירה חלופית לעתירה לסילוק התביעה על הסף, דומה כי יש לדון בה לפני העתירה לסילוק התביעה על הסף. שהרי ממה נפשך? אם יוכח כי נפלו פגמים בהליך המצאתן של החלטות ביהמ"ש שקדמו להחלטה למתן צו שחזור, תבוטל ההחלטה והליך שחזורו של ת"א 24215/92 ייפתח מחדש. עולה, אם כן, כי העתירה לסילוק התביעה על הסף תידון בגדרי החלטה זו, רק במידה שאקבע כי הליך המצאתן של החלטות ביהמ"ש שקדמו להחלטה למתן צו שחזור היה הליך תקין. יפים והולמים בהקשר זה דברי השופטת פרוקצ'יה ברע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ, תקדין עליון 2000(3) 2132, לפיהם:

"כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע כי יש ליתן לבעל דין את "יומו בבית המשפט". מושג זה נושא עמו תוכן מהותי ולא טכני בלבד ועניינו בקביעה כי תינתן לצד למשפט הזדמנות מלאה להעלות את טענותיו ביחס לשאלות העומדות למחלוקת בהליך נתון. ... ביטול החלטה עקב פגם מהותי בהליך נעשה מתוך חובת הצדק, ex debito iusitiae והפגם בהליך מהווה עילה לביטול ההחלטה (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה 7, עמ' 736). בנסיבות אלה לא נכנס בית המשפט לבחינה האם ההחלטה נכונה וצודקת לגופה, ואין הביטול נתון לשיקול דעתו אלא עליו לבטלה כדי להבטיח הליך דיוני תקין".

כן ראוי להזכיר כי המצאה כדין של כתבי בי-דין היא המקנה לבית המשפט את הכוח לעשות שימוש בסמכותו ולדון בתביעה (רע"א 4779/05 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח' נ' בן דוד, ניתן ביום 15.3.07, פורסם במאגר נבו. ראו האמור בפסקה 7 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין, המפנה לספרו של י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) בעמ' 227-228). ברע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, פ"ד נט(2) 440, 444, עמדה השופטת פרוקצ'יה על חשיבות ההמצאה כדין של כתבי בי-דין:

"החובה הקבועה בתקנות לבצע המצאה כדין של כתבי בי-דין לבעלי הדין נועדה להבטיח כי כל שלב וכל פעולה בהליך השיפוטי שהם צד לו יהיו בידיעתם, וכי מירוץ התקופה לנקיטת הליך משפטי בידי בעל דין על יסוד אותו כתב בי-דין יחל מעת שהומצא לידיו כדין, שאם לא כן עלולה זכותו הדיונית להיפגע. כלל דיוני זה נועד להגן על זכויותיו הדיוניות של בעל הדין והוא נשמר בהקפדה, עם זאת אם חרף היעדר המצאה כדין כאמור הגיע כתב בי-דין בפועל לידי בעל הדין, וניתנו בידיו עקב כך מלוא האמצעים לפעול על פיו, הושגה תכלית ההמצאה בדרך אחרת".

• 4.          על רקע דברים אלה נעבור לדון בעתירה לביטול צו שחזור.

העובדות ברקע ההליכים

5.          ביום 26.4.1992הגיש המשיב (להלן גם-"הבנק") בביהמ"ש זה תביעה בסדר דין מקוצר  לתשלום סך של 48,833 ש"ח בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, הוצאות ושכ"ט עו"ד (ת"א 24215/92, להלן-"התביעה"). התביעה הוגשה כנגד בית מסחר הנדלר חיים בע"מ (הנתבעת 1,להלן גם-"בית המסחר") שהייתה לקוחה של הבנק ונותרה חייבת לו כספים וכנגד אביו המנוח של המבקש, הנדלר חיים ז"ל (הנתבע 2,להלן גם- "המנוח") והמבקש (הנתבע 3), אשר ערבו כלפי הבנק לפירעון כל החובות ולקיום כל ההתחייבויות של בית המסחר.

6.          בעקבות הגשת התביעה נחתם (ביום 13.5.1992) הסכם פשרה בין הבנק ובין הנתבעים 1 ו-2 (להלן-"הסכם הפשרה"). במבוא להסכם הפשרה הודו הנתבעים 1 ו-2 (להלן גם-"הנתבעים") בחוב נשוא התביעה. כן הצהירו הנתבעים 1 ו-2 כי המבקש (הנתבע 3) נמצא בחו"ל.

7.          בהסכם הפשרה נקבע כי יינתן כנגד הנתבעים 1 ו-2 פסק דין על-פי כתב התביעה (סעיף 1 להסכם הפשרה). ברם, אם ישלמו הנתבעים 1 ו-2 לבנק את התשלומים שפורטו בסעיף 4 להסכם הפשרה לא יינקטו הליכים לאכיפת פסק הדין. בסעיפים 6 ו-7 להסכם הפשרה הוסכם כי:

"כל עוד יפרעו השיקים במועדיהם לא ינקוט הבנק בכל הליך כנגד הנתבעים ו/או מי מהם ו/או כנגד ערן אהרון הנדלר בכל עניין נשוא התביעה. ברם באם לא יפרע מי מהתשלומים במועד ו/או בסכום המדויק יועמד החוב נשוא התביעה לפרעון מיידי והבנק יהא רשאי לנקוט בכל הליך לאכיפת הפרעון. כריתת הסכם פשרה זה, לא תתפרש כגורעת מזכויות הבנק כנגד הנתבעים ו/או כנגד ערן אהרון הנדלר".

8.          ביום 5.5.1993, כשנה לאחר כריתת הסכם הפשרה, ניתן פסק דין על-פי כתב התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2. בבקשה למתן פסק דין צוין כי עד למועד הגשת הבקשה עמדו הנתבעים 1 ו-2 בהתחיבויותיהם בהתאם להסכם הפשרה.

9.          עקב אי עמידה בהסדר התשלומים שנקבע בהסכם הפשרה ובהסתמך על פסק הדין מיום 5.5.1993, פתח הבנק, בשנת 1995, תיק הוצאה לפועל נגד הנתבעים 1 ו-2 שמספרו                       01-81608-95-8(להלן-"תיק ההוצל"פ"). לטענת הבנק, במסגרת תיק ההוצל"פ נתקבלו תשלומים על חשבון החוב וננקטו הליכים כנגד הנתבעים 1 ו-2 (ראו סעיף 7 לתגובה מיום 12.2.07).   

10.      ביום 11.9.2000 ניתן צו כינוס נגד הנתבע 2 במסגרת תיק פש"ר 1637/00. בחודש דצמבר שנת 2004 הלך הנתבע 2 לבית עולמו (סעיף 8 לתגובת הבנק).